למפל נ' שירביט - חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 .

התובע, יליד שנת 1983, נפגע בתאונת דרכים ביום 07/03/06, עת רכב צד ג' אשר נסע מאחורי רכבו של התובע לא הספיק לבלום והתנגש ברכב התובע מאחור, זאת לאחר שרכב התובע הגיע לצומת בר אילן ועצר את רכבו במקום, בשל רכב אחר שבלם בפתאומיות לפניו (להלן: "התאונה" ).

רכב התובע, אשר היה נהוג על ידי התובע במועד התאונה, בוטח, בזמנים הרלבנטיים, על ידי הנתבעת.

אין מחלוקת בין הצדדים לגבי עצם התרחשות התאונה ושאלת הכיסוי הביטוחי.

בעקבות התאונה הובהל התובע למרכז הרפואי "רבין" לקבלת טיפול ראשוני, שם אובחן כמי שסובל מכאבים בצוואר, ללא הגבלה בתנועות וללא חסר נוירו וסקולרי. צילום ע"ש צווארי לא הדגים כל שבר. התובע נבדק פעמיים נוספות בחדר המיון ביום 17/07/06 וביום 07/08/06 עקב כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל וירך שמאל, רגישות במישוש והגבלות בתנועה, וטופל באופן שמרני על ידי פיזיותרפיה וזריקות אפידוראליות. בדיקת ס.ט. ע"ש מותני שביצע התובע ביום 27/07/06 הדגימה בקע דיסק L5 S1 - L4 L5 . ביום 25/02/07 בוצע ניתוח לשאיבת דיסק, ובבדיקת ס.ט. מיום 17/09/08 אובחן בלט דיסק L4 - L5 עם לחץ על השק הטקאלי, וכן בקע דיסק אחורי בחוליות L5 S1 ללא לחץ על השק הטקאלי, וכן לחץ על שורשS1 משמאל. בהמשך לכך, בוצע לתובע ניתוח נוסף לשאיבת דיסק ביום 20/10/08.

ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי התובע עודנו סובל מכאבים באזור חגורת המותניים, עם הקרנה לרגליים עד השוק בשני הצדדים, וכי הוא מוגבל בהליכה למרחקים ארוכים, בעמידה ממושכת, בישיבה ממושכת ובפעילות גופנית. כן טוען כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 15%, מכיוון והמקצוע אותו לומד התובע, רוקחות, דורש עמידה וישיבה ממושכות, וההגבלות והכאבים שנגרמו לתובע עקב התאונה הנ"ל פוגעות בכושרו של התובע לבצע משימות אלו. ב"כ התובע עותר לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 15,000 ₪, בגין הפסד השתכרות לעתיד בסך של 476,682 ₪, בגין הפסדי פנסיה בסך של 61,153 ₪, בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך של 8,500 ₪, ובגין הוצאות צד ג' והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד בסך כולל של 7,000 ₪, ובסה"כ סך של 570,617 ₪.

ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו להעדר קשר סיבתי בין התאונה לבין הממצאים שאובחנו אצל התובע, וכי לתובע לא נותרה, עקב התאונה הנ"ל, נכות רפואית צמיתה, ולפיכך יש לדחות את התביעה. ב"כ הנתבעת מבקש כי בית המשפט ידחה את מסקנת המומחה הרפואי שקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור של 5%, משהוכח, לשיטתו, כי המומחה עשה חסד עם התובע, משהעניק לו דרגת נכות כאמור, מבלי שיתקיים קשר סיבתי משפטי בינה לבין התאונה. לטענתו, לא נגרם לתובע כל "נזק גוף", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הנ"ל, ועל כן, התובע אינו זכאי לפיצוי. לחילופין, טוען ב"כ הנתבעת כי נזקי התובע מסתכמים בסך שלא יעלה על 1,000 ₪ בגין כאב וסבל בלבד.

בסיכומי תשובה לסיכומי הנתבעת טוען ב"כ התובע כי המומחה מטעם בית המשפט העיד כי התובע סובל כיום מנכות בשיעור הגבוה מ- 5% אם כי הוא קבע לו שיעור נכות כאמור מאחר והתובע לא התלונן בגין כך בסמוך לאחר התאונה הנ"ל. כן טוען כי הנתבעת לא הגישה כל ראיה ללמד כי התובע סבל מכאבי גב לפני התאונה הנ"ל, או שהיה מעורב באירוע אחר, לאחר מועד התאונה הנ"ל, ושגרם לו לממצאים שאובחנו. לטעמו, העובדה לפיה המומחה קבע את שיעור הנכות הנ"ל, לפי "בית הלל", לא מביאה למסקנה כי לתובע לא נגרמה נכות, כטענת הנתבעת. לטענת ב"כ התובע, התובע הסביר מדוע לא פנה לטיפול רפואי, מייד לאחר מועד קרות התאונה הנ"ל, ועשה כן כשכאביו החריפו, אם כי הופיעו כשבועיים לאחר התאונה, והלכו וגברו במשך הזמן.

שיעור הנכות:

בהחלטה מיום 3/11/08 מינה בית המשפט את פרופ' חיים צינמן כמומחה רפואי מטעמו, בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה". לאחר שבדק את התובע קבע המומחה, בחוות דעתו מיום 08/02/09, כי לא נמצא חסר נוירולוגי ולא נמצאה הפרעה תפקודית. יחד עם זאת, ציין המומחה כי :

" הנני קובע שאת נכותו הצמיתה בשיעור 5%, מחצית אחוזי הנכות לפי סעיף 37 (7) א' מותאם וגם זאת מבית הלל וקשה לשייך את התלונות לתאונה הנידונה, היות ולאחר התאונה לא היו סימני חבלה חיצוניים ולא היו תלונות הקשורות לגב התחתון שהחלו רק לאחר מספר חודשים. קשה מאוד לשייך בליטת דיסק למכניזם חבלה של

collision rear end והייתי מצפה לשבר של החוליה הרבה לפני פריצת דיסק בין חולייתי".

(ראה פרק "סיכום ומסקנות" בעמ' 3 לחוות הדעת).

לאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה, בתשובותיו לשאלות ההבהרה ובעדותו בפניי, כפי שהיא עולה מפרוטוקול הדיון מיום 05/01/10, מצאתי כי כל אלה יחד מביאים למסקנה כי לא הוכח, במידה הנדרשת בדין, היינו, במאזן ההסתברויות, קיומו של קשר סיבתי בין התאונה הנ"ל לבין בלטי הדיסק שאובחנו אצל התובע.

מלבד קביעתו של המומחה הנ"ל, בחוות דעתו, לפיה, קשה הוא לשייך את התלונות של התובע לתאונה הנ"ל, אחרת היה מוצא כי נגרם לתובע שבר של חוליה, הרי שעדותו בפניי מחזקת את המסקנה הנ"ל, בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה לבין הממצאים שאובחנו אצל התובע. במסגרת חקירתו הנגדית עונה המומחה כך:

"לשאלתך מה מידת הסבירות שאני אפגע בפריצת דיסק היום ולא אתלונן במשך תקופה על כאבים, ורק לאחר מספר חודשים תופיע תלונה בעניין כאבים בגב, אני משיב שהסבירות היא מאוד נמוכה".

(ראה עמ' 11 שורה 7-8 לפרוטוקול מיום 05/01/10).

כן העיד:

"בתיאוריה יכול להיות שכאב יתחיל רק לאחר מספר חודשים. לרוב זה לא מקרה, לרוב המקרה הוא מיידי או לוקח מספר ימים ולא חודשים, אבל רפואה זה לא מקצוע מדוייק ואנו לא יודעים אם לקשור זאת לתואנה או לא. לכן הדגשתי שאני נותן לו את אותם 5% מבית הלל ליהנות מהספק..."